<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ל"א</h1>
<h2>דף יא.</h2>
גבינות שנעשו ואחר כך שחטו הבהמ' שנעשו ממנה ונמצאת טרפה תולין להקל ואומרי' שאחר שנעשו הגבינות נטרפה, כך דקדקו המפרשים מההיא דחולין [ט' ע"א] דבא זאב ונטל בני מעים וכן [נדה ב' ע"ב] ממקוה שנמדד ונמצא חסר. והרשב"א כתב ודוקא טרפות שנוכל לומר דשמא עתה נעשה אבל טרפות כגון סירכא וכיוצא בה שבודאי נעשה קודם הגבינות אסורות, ודקדקה מההיא דמקוה שנמדד וכו'. י"מ שאם נמצאת אחת טרפה שכל הגבינות אסורות, וכן כתב הרא"ש, זולתי אם היה הטרפות בענין שאם היינו בקיאי' לבודקו ולעמוד עליו שמא תהיה כשרה אז הגבינות מותרות משום דהוי ספק ספקא, וכמו כן דקדקו זה בחולין [י"א ע"א] בההיא דזיל בתר רובא.
<h2>דף קיג.</h2>
עשה גבינות בדפוסי הגוים ומלחן שם כשרי' דלא נעשה העץ כרותח על ידי המליחה כמו דג טהור מליח ודג טמא תפל שכתבתי בדיני דגים [אות כ"ו], כך כתבו בתוספות חולין בההיא דדג טהור מליח וכו'.
<h2>דף קטז:</h2>
חלב טרפה אסורה והא דאמרי' כשרה שינקה מן הטרפ' כשרה כמו שאכתוב, דוקא בקיבת' דכיון שהו' בקיבה אינו אלא פירשא בעלמא אבל שלא בקיבתה אסורה כך פשוט. דין הקיבה ועורה להעמיד בה גבינה. עור קיבה פשוט דאסור בין מכשרה בין מנבלה לדברי הכל שהוא בשר בחלב, ואם העמיד בו טועמו קפילא ארמאה כלומר נחתום גוי אם טועם בו טעם בשר אסור, או בס' אם אין קפילא ארמאה. ויש מי שכתב שהמעמיד הגבינה לא בטיל וכן נר' עקר, וכן הרמב"ם. ולפי' אסרו גבינות הגוים לפי שמעמידין אותן בעור הקיבה. ובקיבה כלומר בחלב שכנוס בתוך הקיבה פרש"י שהוא חלב ממש ואינו פרש לפי' כשרה שינקה מהטרפה קיבתה אסורה ובהפך מותרת כי הוא כמונח ועומד בקדרה, וכן קיבת נבלה, וכן קיבה שבשלה בחלבה אסורה. ועוד כתב שאם נמלח' הקיבה בתוך העור בין בחלב עצמה בין בחלב שנתנו בתוכה ממקום אחר אסור להעמיד באותו החלב, שכב' לקח טעם מהבשר ואינו נותן בר נותן כי מיד נעשה החלב חתיכת נבלה וכשיתערב עם חלב אחר כשר הוי מין במינו ומין במינו במשהו ע"כ. ורי"ף גורס כשיטת הגאונים, ולפי גירסתו מה שבתוך הקיבה הוא פירשא בעלמא, ומותר להעמיד בו בלא עור בין מנבלה בין מכשרה כי לפי גירסתם כשרה שינקה מן הטרפה או בהפך כשרה, וכן קיבה שבשלה בחלבה מותרת, וכן קיבת נכרי. ונראה לפי זה שאם נמלח בתוך עורה בחלבה שלא נאסרה שאין זה בשר בחלב ולא נעשה חתיכה דאיסורא אבל אם הביאו חלב מעלמא ומלחו בתוכה כבר נאסר כמו שפרש"י. ויש מי שכתב דאפילו לפי שיטת הגאונים אם נמלח הקיבה בתוך העו' שאסור להעמיד בה גבינה שאף על פי שהוא פרש בעלמא מכל מקו' כבר לקחה טעם הבשר וכשמעמיד בה ה"ל בשר בחלב, וכן נראה עקר. ורבינו תם כתב לפי גירסת רי"ף יש לחלק, כי כשרה שינקה מהטרפה וכן קיבה שבשלה בחלבה אסורה דוקא בחלב צלול הנמצא בקיבה דאז חלב גמור הוא, אבל אם נקרש בתוכ' ונתעבה פירשא בעלמא הוא והכל מותר כמו שכתבתי. ולדברי הכל הלוקח גדי מן הגוים קיבתו מותרת ולא אמרינן שמא ינק מהטמאה. ויש מי שכתב שאם עמד ימים רבים החלב כנוס בתוך הקיבה שנאסר שהרי הוא ככבוש והרי הוא כמלוח, וכל שכן אם העמידו בעשן ליבשו שנעשה יבש והוא כמו קיבה שנמלח' בעורה, ולא מטעם בשר בחלב שכבר אמרנו [לעיל קי"א ע"ב] דבשר בחלב אפילו תרו ליה כולי יומא כשרה, אלא מטעם אם היא קיבת נבלה או טרפה או לפי מה שכתבתי כי אפילו שהקיבה פירשא בעלמא מכל מקו' לקח טעם העור ומעמיד החלב בבשר. המעמיד בעור קיבת שחוטה משערין בנותן טעם שיטעמנו הגוי ואם לאו בס' כי בשר בחלב שיעורו בנותן טעם, ואם העמידו בעו' קיבת נבלה וטרפ' ובהמה טמאה אסורה, כי המעמיד דבר איסור בפני עצמו ולא בטיל כי הוא עושה עקר הגבינה, כך כתב הרמב"ם על גבינות הגוים ועל בשר בחלב.
